רחלי פורשת את הגרין סקרין מאחורי, מסדרת את התאורה, אני מרים את הגיטרה והיא "אולי תביא איזה שיר?" "שיר?" אני תוהה למה היא מתכוונת והופס זה בדיוק מה שהיה חסר לי שיר מקורי וייצוגי, אני מנגן בגיטרה והמילים והמנגינה יוצאים מעצמם.. "אני אדון גיטרה משמח את מי ששר ו...שרה" כשמנסים להבין מה מייחד את המוזיקאים משאר האמנים, אז זה בעובדה שהם נשלטים על ידי המוזות. בלי מוזה, לא יצא להם תו לעניין. ורחלי היא וואחד מוזה. יש משהו בגישה שלה שהוא מבחינתי בגדר מיסטי. היא בZONE. לא היגיון לינארי אלא להפך אנרגיה נשית, אנרגיית יצירה מתפרצת. והנה אדון גיטרה, מכינוי שנתנה הגננת הפך לשיר. ועוד לא דיברתי עליה כבמאית וכצלמת וכיוצרת קומפוזיציות מחוננת ולפני הכל כבעלת חוש הומור. 

אייל בן דן: אדון גיטרה  |  https://www.tiktok.com/@adonguitara?_t=8k7dqBQs4Bz&_r=1

     

 היי רחלי מודה לך על השירות המצויין בכל אשר ביקשתי אם בעריכת המדיטציה בחיבור לוידאו או בעריכת הסרטונים,את תמיד אדיבה וקשובה ,כיף לעבוד איתך,תודההה🙏 

שרון איתם  |  https://www.rachelisheensirtonim.com/